אירועים ביטחוניים קצרים, ובמיוחד כאלה החוזרים על עצמם, פוגעים בתחושת הביטחון שלנו וביכולתנו להישאר ממוקדים בחיי היום-יום.
הם מעוררים דאגות, חשש, חרדה ופחד, ואף מתח גופני מצטבר גם לאחר שהסכנה חלפה.
זוהי תגובה נורמלית למצבים בעלי פוטנציאל סיכון החולפת לאחר זמן (במיוחד אם היא מבוטאת באופן גלוי).
חלק מהילדים אינם נוטים לשתף בתחושותיהם או חשים שהם מתקשים להתגבר על פחדיהם אך מתביישים לשתף בכך. ילדים אלה נותרים לבד עם תחושותיהם, שלעתים מתבטאות בעצבנות, בעצב, בקשיי ריכוז, בקשיי התנהגות ועוד.
פיתוח מודעות גופנית, יכולת הרגעה אישית, הבנה וסובלנות למגוון תגובות רגשיות ויכולת שיתוף בכיתה – מעודדים ומחזקים חוסן אישי וכיתתי. לכן מוצע במערך זה להזמין את הילדים לתרגול קצר ולשיתוף כיתתי. ניתן לשנות את סדר המערך לפי הצרכים העולים בכיתה.
הערה: אם יש תלמידים המגלים מצוקה בזמן התרגול או השיחה הרגשית, נסו להרגיע באופן אמפתי ולהזמין לשיתוף רק במידה שמתאימה לכל אחד.
חלק א: פיתוח מודעות לתחושות גוף
הסבירו לתלמידים שהיכולת שלנו לשים לב למה שקורה לנו בגוף מאפשרת לנו לשים לב מתי אנו חווים או אף צוברים תחושת לחץ המפריעה לנו להירגע, לחשוב וליהנות. לשם כך, הזמינו את התלמידים להכין פתק וכלי כתיבה על השולחן, ובקשו מהם לדרג את תחושת הלחץ שלהם ברגע זה במספרים מ-1 (הכי רגוע בעולם) עד 10 (הכי לחוץ שיש).
הזמינו כמה תלמידים (שמעוניינים בכך) לשתף במספר שרשמו, והסבירו שהמספר מחייב אותם רק לרגע זה, כי התחושות הפנימיות שלנו משתנות כל הזמן. הדגישו בפני התלמידים את מגוון התחושות האפשריות הקיימות בכיתה. הוסיפו כי ניתן ורצוי להשפיע על תחושת הלחץ בצורות שונות, ואחת הדרכים הקלות והיעילות לעשות זאת היא הרפיה בטכניקת ג'ייקובסון.
לפני הקרנת הסרטון הדגישו בפני התלמידים:
- בסרטון מופיע הסבר קצר והזמנה לתרגול משותף בכיתה.
- נסו למקד את המחשבה בהקשבה לסרטון. אם מגיעות מחשבות אחרות השתדלו לא להתעמק בהן ונסו לחזור ולהתמקד בסרטון.
חלק ב: הקרינו את סרטון ההרפיה, והזמינו את התלמידים לתרגל יחד עם הסרטון.
מיד בסיום ההרפיה, בקשו מהתלמידים לדרג שוב את מידת הלחץ שלהם ברגע זה.
הזמינו את התלמידים לשתף האם ובכמה ירד דירוג תחושת הלחץ שלהם. אם יש תלמידים שתחושת הלחץ שלהם עלתה, כדאי לברר האם אכן תרגלו את ההרפיה או שרק צפו באופן פסיבי, או האם במהלך התרגול נכנסו מחשבות או דאגות ששינו את תחושותיהם הפנימיות. במקרה כזה הסבירו שהיצמדות לחשיבה אופטימית וחיובית מאפשרת להרפיה להרגיע את הגוף והנפש.
חלק ג: שיחת שיתוף רגשי
הזמינו את התלמידים לשתף במחשבותיהם ובתחושותיהם בעקבות האירועים האחרונים שהיו בתקשורת. במהלך השיחה נסו להבהיר את הקשר שבין חשיבה להרגשה. כאשר אנו דואגים מפני סכנה קיימת אנו חשים פחד ודאגה. כאשר אנו ממשיכים לחשוב על סכנות עתידיות, אנו ממשיכים להרגיש פחד ודאגה גם כאשר הסכנה המיידית כבר חלפה.
לאחר השיתוף בכיתה, רשמו את הציטוט הבא בכיתה: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות". (רבי נחמן מברסלב)
שוחחו עם התלמידים על הצורך והיכולת שלנו לשנות את כיוון המחשבה הפנימי שלנו וכך גם את הרגשתנו, והזמינו אותם להציע מחשבות מעודדות שניתן לחשוב במצבים מדאיגים. רשמו את הצעות התלמידים על פלקט ותלו אותם בכיתה.
חלק ג: סיכום ותרגול נוסף
בדקו שוב את מידת הלחץ הפנימי לפי מספרים. הזמינו כמה תלמידים לשתף במספר, חִזרו על תרגול טכניקת ההרפיה ובדקו את התחושה אחריה.
לסיכום, מומלץ לעשות סבב קצר בין התלמידים ולברר מה הם לקחו מהשיעור הזה.